החלטה בתיק ת"א 167581-09

1.       בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשים ביום 14.3.10 בהיעדר הגנה, בהסתמך על מסירת כתב התביעה לידיהם.

          מסירת התביעה נתמכה בתצהיר מבצע המסירה.

2.       פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול בשתי עילות, האחת - מחובת הצדק שעה  שנפל פגם בפסק הדין והשנייה - על פי שיקול דעת בית המשפט  תוך בחינת הסיבה לאי ההתגוננות וסיכויי ההצלחה.

ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהדורה עשירית) עמ' 374-371.

3.       המבקשים עותרים לביטול פסק הדין מחובת הצדק בטענה לא קיבלו את כתב התביעה משום שבמועד המסירה שהו בחו"ל.

          בנוסף טענו המבקשים כי יש לבטל את פסק הדין לאור הגנתם כנגד התביעה ולפיה החוב הנתבע משנת 2000 התיישן וכן אינם חבים למשיבה מאומה.

4.       המשיבה סבורה כי עדות המבקשים שקרית ועל כן יש לדחות את הבקשה.

ביטול מחובת הצדק

5.       פסק דין שניתן במעמד צד אחד נתפס כפגום כתוצאה מהמצאה שאינה כדין. בנסיבות כאלה, פסק הדין יבוטל בלי להתייחס כלל למשקל טענות ההגנה ולסיכויי ההצלחה של המבקשים. הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין.

          ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה שביעית עמ' 372 .

6.       מסירת התביעה בוצעה על ידי מר אחמד דבאבסה ונתמכה בתצהירו, בו טען כי הוא אזרח הרשות הפלסטינאית ובעל רישיון עבודה בישראל. לטענת מבצע המסירה ביצע את המסירה ביום 14.12.09 לבקשת מר מאיר גואל מנהל המשיבה לידי המבקשים וכי יש לו הכרות קודמת עם המבקשים אשר סירבו לקבל לידם את כתב התביעה ומשכך הניח את העתק כתב התביעה על דלת ביתם.  מאוחר יותר הוגש תצהיר מתקן בו נטען כי המסירה בוצעה ביום 12.12.09.

7.       מבצע המסירה נחקר על תצהירו ואישר כי אינו קורא וכותב עברית וכי לא מילא את אישור המסירה. עוד טען בחקירה כי הגיע לעורך הדין אחרי חודש ואמר לו באיזה יום היה שם. כן טען כי הוא חוזר הביתה רק בשישי שבת ואת המסירה ביצע בשבת וכי לא זכר בדיוק מה התאריך.

8.       המבקשים טוענים כי המסירה של כתב התביעה אינה תקינה משום שבמועד ביצוע המסירה שהו בחו"ל. לטענת המבקשים הם מייבאים סחורה מסין, המבקש מס' 1 נוסע לעיתים תכופות לסין והמבקש מס' 2 שוהה בסין באורח קבע מספר שנים.

          להוכחת טענתם צירפו המבקשים צילום מדרכונם המעיד כי ביום 13.12.09 יצא המבקש מס' 1 את שטחי הרשות וכי המבקש מס' 2 יצא משטחי הרשות ביום 2.12.09.   

9.       המבקש מס' 1 נחקר על תצהירו. לעניין ידיעתו אודות התביעה נשאל המבקש על היכרותו עם עו"ד חאג' יחיא נשף מטייבה. המבקש אישר כי הוא מכיר את עוה"ד חאג' יחיא נשף, ביקר במשרדו על מנת שיטפל במשפט והוא אמר שיש לו הרבה עבודה. המבקש טען כי פנה לעוה"ד חודש או חודש וחצי לפני הדיון וטען כי לא ידוע לו אם עוה"ד שלח מכתב בעניין התביעה הזו למשיבה. כאשר נאמר למבקש שעוה"ד שלח מכתב לאחר שהומצא למבקש כתב התביעה במאי 2009 לפני שתוקן, טען המבקש כי בשנת 2009 ביקר את עוה"ד ואמר לו שיש לו בעיה מסוימת. הוא קרא את הכתב ואמר למבקש שהכול סגור וגמור.

          המבקש אף נחקר כיצד נודע לו על פסק הדין והוא טען שקיבל הזמנה בשכם, במקום של אבא שלו ואבא שלו התקשר למנהל החשבונות והוא התקשר אליו ואמר לו שיש הזמנה ומכתבים בעברית שהוא לא יודע מה תוכנם. לטענת המבקש חזר לארץ והלך למשרד עוה"ד, סיפר לו על כל ההליך והוא תרגם לו והחתים אותו. לשאלה אם זה היה כשנודע לו על כתב התביעה, השיב המבקש, "משהו בסביבות 2010 או באמצע שנת 2009, לא זוכר בדיוק".

10.     בחינת שתי הגרסאות מלמדת כי בכל אחת מהן התגלו ספקות.

          מגרסת מבצע המסירה עולה כי לא זכר בדיוק מה היה תאריך ביצוע המסירה ותיקון מועד המסירה לאחר שהועלתה הטענה כי בתאריך המסירה המבקשים שהו בחו"ל מעוררת שאלה. יחד עם זאת, גרסת מצבע המסירה כי ביצע את המסירה ביום שבת לא נסתרה.

          מנגד, גרסת המבקשים כי לא ידעו אודות התביעה מוטלת בספק אף היא לנוכח תשובות המבקש 1 בחקירתו והיעדר ראיות מספקות לתמיכה בגרסתם. אמנם המבקשים הגישו צילום של חותמת היציאה בדרכונם, אולם אין מדובר בצילום של הדרכון כולו אלא בצילום סלקטיבי של עמוד ספציפי המלמד על יציאה בביקורת גבולות אלנבי. לא צורף צילום של כניסה לסין במועד סמוך  ואף לא צורף תדפיס כניסות ויציאות של המבקשים מן הארץ אשר ילמד מתי שבו ארצה. על כן לא ניתן ללמוד בבירור מצילום חותמת היציאה בדרכון כי אכן במועד הרלבנטי לא שהו בארץ.